הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ ואח' נ' שולדנריין ואח'

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעים לחיוב התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") בהפקדת ערובה להוצאותיהם.

לטענת הנתבעים, הנטל להוכחת יכולת כלכלית מוטל על התובעת ועוד מוסיפים הם כי קיים חשש ממשי כי מצבה הכלכלי של התובעת לא יאפשר לה לשאת בהוצאות המשפט. חששם זה מבססים הנתבעים על נספח ג' לבקשת (דו"ח של חב' גל אנד ברדסטריט מיום 7.6.09).

2.התובעת בתגובתה לבקשה מציינת כי אין חשש שהנתבעים לא יעמדו בחיוב הוצאות ככל שיושת עליהם. בהתייחס לתובעת, המדובר עילה העוסקת בבניה ונדל"ן ומפתחת פרוייקטים בסכומים ניכרים ואין לה קשיים כלכליים או תזרימיים (ר' תצהיר מנהל התובעת ואישור רו"ח).

3.בתצהיר מנהל התובעת מצהיר זה כי החברה משגשגת ופעילה מזה שנים, מעסיקה עובדים, מגלגלת עסקאות בהיקפים משמעותיים ואין היא מצויה בקשיים כלכליים או תזרימיים ואין נגדה תיקי הוצל"פ פתוחים.

באישור משרד רוה"ח עובד – מטלון מיום 2.2.12 המתייחס ל"קבוצת הלה" נאמר כי הקבוצה מורכבת ממספר חברות העוסקות בייזום פרוייקטים בתחום הנדל"ן ונתנו הערכות של היקפי 4 פרוייקטים על פי דיווח של מנכ"ל החברה.

4.סעיף 353 א' לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערבה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

5.יצוין, כי בטרם שהוחק חוק החברות ולאחריו התיקון אשר הוסיף את סעיף 353 א' לעיל, היה בתוקף סעיף 232 לפקודת החברות [נ"ח] אשר קבע, כי כאשר תובעת הינה חברה השיקול ההכרחי והיחיד לחיוב במתן ערובה הינו חוסר יכולתה של החברה לשלם את ההוצאות במקרה שהנתבע יזכה בדין והתקיימה חזקה לפיה יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן קיימים טעמים לסתור (ר' רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד(1) 647, 650; רע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות פ"ד מז(2) 192).

6.באשר לסעיף 353 א' לחוק החברות התקבלה כעיקרון הגישה, כי סעיף זה קובע חזקה לפיה תחויב חברה בתשלום ערובה להבטחת הוצאות נתבע/ת בתביעה שהגישה (ר' רע"א 6176/09 התחלת ים אילת נ' הרפסודה הלבנה באילת (27/8/09); רע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' זיסר (13/7/08)).

7.החברה הינה חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, על כן קיימת חזקה הניתנת לסתירה, לפיה עליה ליתן ערובה להוצאות מקום שהיא מגישה תביעה. מסמך משרד רוה"ח הנסמך על דברי מנהל התובעת אין בו די. לא צורפו דו"חות כספיים של החברה בשנים האחרונות או מאזני בוחן ובמסמך לא נרשם דבר באשר להכנסות התובעת וריווחיותה.

8.על כפות המאזניים ניצבות זו מול זו שתי זכויות. האחת, זכותה החוקתית של החברה לגישה לערכאות ולהליך הוגן וממולה זכותו הקניינית של הבנק להחזר הוצאותיו, אם יזכה במשפט.

בית המשפט הדן בבקשה להקפדת ערובה נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של תובע ושל נתבע. מחד עליו לדאוג כי גם תובע עני ובכללם פושט רגל וחברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם ומאידך על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומייגע עלול למצוא עצמו לפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו (ר' רע"א 10671/08 cme devices נ' קיסריה אלקטרוניקה (2/3/09)).

9.בנסיבות העניין, בהינתן האמור, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים ובחנתי האסמכתאות שצורפו , בשים לב לסיכויים הלכאוריים של התביעה , מידת מורכבות התובענה והמחלוקות והיקף ההתדיינות הצפוי, הנני מורה בזאת כי התובעת תפקיד, כערובה להוצאות הנתבעים, עד ליום 25.1.14 הסך של 45,000 ₪.

10.לא תופקד הערובה במלואה ובמועד – תידחה התביעה שכנגד.

11.תזכורת פנימית ליום 26.1.14.

12.ככל שתופקד הערובה במועד, תנתן החלטה מתאימה לסילוק התובענה על הסף על ידי המותב שידון בתיק.

13. המנ"ת מתבקש לנתב את התיק למותב המתאים להמשך טיפול.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: